המרחב הזה, שבו אני מארח את אבא שלי (וגם את אמא), לצד הצילומים היפים שלו — הוא המקום שממנו הכול צמח. השורשים שלי.
אבא שלי נהרג במלחמה כשהייתי בן שש בלבד. כל זיכרון ילדות שאני נושא קיים בזכות הצילומים שלו. בכיתה י"א קיבל מקרובי משפחה באמריקה את מצלמתו הראשונה: מצלמת קופסה פשוטה. אחרי החתונה קנו הוריי את הזורקי הראשונה שלהם. לאבא שלי היו רק 12 שנים לצלם. הוא תיעד את החיים, את המשפחה שלנו ואת הקיבוץ בעין עדינה ובלב חי ופועם.
יש כל כך הרבה אהבה בתמונות שלו - וגם כשאמא שלי הייתה מאחורי העדשה, מרגישים את אותו דופק. אני כאן היום, כאדם וכצלם, בזכות הזורקי המופלאה ההיא ולבו היפה של האיש שאחז בה. בכל בית שאגור בו, ובכל אתר שאבנה, תמיד תהיה אבן פינה שמכבדת את השורשים שלי.
